שיחה עם נבחרת מתמטיקה

מתוך Educationteam

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אלו סיכומי שיחה עם תלמידי כיתה ט' לאחר חצי שנה של עבודה כנבחרת.

מראיינת: ענת אידלברג


שאלה: אתם בכיתה ט', במה שונה דרך הלמידה במתמטיקה השנה, מהאופן בו למדתם בשנים קודמות?

"בשיטה הקודמת, בשנה שעברה, מורה מלמד וכל אחד עובד לבד, לא עובדים ביחד. היום אם אני לא מבין אני שואל חברים מהקבוצה. כל הזמן יהיה מי שיעזור. השנה אנחנו באים בשביל ללמוד. אנחנו עוברים בין השולחנות בשביל ללמד, נגיד יש הקניה ואז תלמיד לוקח קבוצה ומלמד אותה.
המורה מסבירה בדרך אחת, אבל בכיתה כל אחד מבין אחרת. כשאנחנו לומדים מאחרים אז מתי שהוא משהו יסביר בדרך שמבינים.
פעם בשיטה הקודמת היה הרבה להעתיק מהלוח ואחרי שהעתקנו היינו צריכים לעשות מלא עמודים מהחוברת. אם לא הייתי מבין משהו הייתי צריך לחכות בתור למורה שתסביר לי. מורה אחת ל-30 ילדים, עד שהגיע התור שלי כבר לא היה לי כח.
יש הרבה מורים שפשוט דוחים את זה, אם אני עוזר למשהו הם שואלים למה אתה עוזר לו.
אצלנו יש "שרשרת מידע": כשיש הקניה כל אחד כותב לעצמו שאלות על דף. ("את יודעת מה זה לכתוב שאלה? זה משהו ממש טוב וחשוב"). ואז אחרי זה בעבודה בקבוצות כל ילד ששואל יש לו מענה מילד אחר. ואם כל התלמידים בקבוצה לא יודעים עוברים לקבוצה אחרת ואם גם הם לא יודעים, עוברים לחפש תשובה באינטרנט, ורק אז המורה: כמוצא אחרון. זה שרשרת מידע."

שאלה: יש לכיתה שלכם מטרות משותפות?

"כן יש לנו מטרה משותפת להגיע לממוצע כיתתי במבחנים. אנחנו עוזרים לכולם. ההצלחה שלנו זה ההצלחה של כולם. אם הכיתה עוברת את הממוצע אז אנחנו טופחים לעצמנו על השכם. לכולנו יש רצון לא לאכזב. חשוב לנו שכולם יצליחו."

שאלה: רגע אבל אתם תלמידים שאולי לבד ההיתם מצליחים יותר? בשביל מה אתם צריכים את כל הכיתה על הגב שלכם?
"אם אנחנו מלמדים אנחנו לומדים הכי הרבה, אנחנו קולטים יותר טוב. לפני חודשיים הפכנו לכיתת גוונים חיברו אותנו הקבצה ראשונה עם הקבצה שניה. אני מאד חששתי כי פעם חשבתי שהרבה תלמידים מעכבים את הכיתה כי ההקניה היתה לוקחת הרבה זמן, אבל ראיתי שכשהתערבבנו כולנו הסתדרנו.
אני הייתי בהקבצה שניה והמון זמן רציתי לעלות ולא הסכימו לי כל הזמן דחו אותי ואז אבדתי מוטיבציה. ועכשיו כשאיחדו אותנו, אחרי המבחן שהיה לנו, ראיתי שאני לא כזה רחוק מהקבצה ראשונה.
אני בכל המקצועות תלמיד מבריק, אני עושה תואר בכימיה באוניברסיטה הפתוחה, בשיעורים בבית הספר תמיד הייתי מתקדם לפני כולם ואז נתקע. הכיתה היתה מתקדמת לאט ואני הייתי משתעמם. עכשיו אנחנו כולנו טסים בחומר כי ילדים רוצים ללמוד. אני מתקדם בקצב שלי וגם עוזר לאחרים ומבין יותר לעומק. אני גם תלמיד וגם מורה, יש דברים שאני לא מבין וחברים עוזרים לי. באנגלית אני תלמיד ובמתמטיקה אני מורה. האווירה שונה וכיפית, וטסים בחומר: יש משמעת ויש התקדמות וגם כיף לנו.
חשוב שכולם יהיו בשיעור, אנחנו מתפצלים לקבוצות שאנחנו רוצים, לקחתי שני חברים שלי שנכשלו ועזרתי להם, אין כמעט ילד שעובד לבד. אני מרגיש גם מורה וגם תלמיד.
גלעד ואני נפגשנו אחר הצהריים ואמרנו לעצמנו "יאללה בו נמציא טרינום". המצאנו טרינום, אבל הוא היה מהסוג שעוד לא למדנו. התקשרנו למורה שלנו והיא אמרה שהיא עוד לא למדה אותנו, זה משהו שלא הייתי עושה פעם.
כשלא הייתי בנבחרת למרות שאני אוהב ללמוד, הרגשתי אני מתחיל פחות ופחות לאהוב מתמטיקה. האהבה שלי דוכאה, נמאס לי לשמוע " לא אתם תלמידים, אתם לא יודעים כלום מהחיים שלכם, תשתקו ותקשיבו לנו". זה מחלחל אז לא אהבנו מתמטיקה.
ילדים באים לכיתה א' עם מוטיבציה ואז אומרים להם אתם לא מבינים כלום והמוטיבציה יורדת. יש את העניין של מה אתה שווה בעיני עצמך, כשאתה לומד בקבוצה יש לך משמעות, אתה רואה שאתה יכול לעזור."

שאלה: איך זה שאתם ביחד בקבוצה ולומדים, אפשר לעשות הרבה דברים אחרים....

"פעם היו לנו הרגלים שאם נתנו לך זמן ביחד עם עוד ילדים אז אתה מבזבז אותו. היום המטרה היא שכולם יצליחו אנחנו לומדים, לנו אכפת מההצלחה הקבוצתית."


כלים אישיים